גז"ד למורשע בתקיפת חיילים ובהתפרעות במסגרת ארועי "יום הנכסה"

1.             הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות והתפרעות.

2.             הנאשם הינו תושב מג'דל שמס, ומתגורר בבית פרטי סמוך לגדר המערכת ולשטח המכונה "גבעת הצעקות".

ביום 15.5.11  צויין האירוע המכונה "יום הנכבה". אותו יום התרחש אירוע אלים שבמהלכו פרצו מפגינים סורים את גדר המערכת הסמוכה למג'דל שמס, חדרו לתחום הכפר והתעמתו עם כוחות הביטחון שנכחו במקום. חלק מתושבי הכפר נטלו אף הם חלק בהפרות הסדר, ובסופו של דבר הסתיימו העימותים במותם של מפגינים ובפצועים מקרב חיילי צהל והמפגינים. הנאשם עצמו לא נטל חלק בארוע זה.

3.             ביום 5.6.11, יום השנה למלחמת ששת הימים, צויין האירוע המכונה "יום הנכסה".

על רקע אירועי ה- 15.5.11, ומחשש להסתננות חוזרת של מפגינים סורים לתחומי מדינת ישראל, נערכו כוחות הביטחון משעות הבוקר המוקדמות לאורך גדר המערכת במג'דל שמס, והאזור הוכרז שטח צבאי סגור.

4.             במהלך אותו יום התקהלו שוב מפגינים סורים רבים לאורך הגדר, כשחיילי צה"ל פועלים להרחקתם מן הגדר. במקביל, התקהלו גם מפגינים תושבי ישראל במג'דל שמס סמוך לגדר המערכת.

סמוך לשעה 19:00 ירו שוטרים רימוני גז על מנת לפזר את המפגינים הסורים, ובתגובה החלו המפגינים תושבי ישראל ליידות אבנים, בלוקים, מוטות ברזל ובקבוקים לעבר חיילי צה"ל ושוטרים במשטרת ישראל.

הנאשם נטל חלק בהתפרעות זו ויידה אבנים אל עבר חיילים.

במהלך אותה התפרעות שתוארה לעיל, נפצע שוטר מאבן שפגעה בראשו והוא נזקק לטיפול רפואי, וזאת בעת שסייר בין הבתים בגבעת הצעקות.

5.             במעשיו אלו נטל הנאשם חלק בהתפרעות, תקף בצוותא עם אחרים את אנשי כוחות הביטחון שהינם עובדי ציבור, על מנת להפריע להם למלא את תפקידם וכשהוא מזויין בנשק קר.

6.             הצדדים הגיעו להסדר טיעון אשר במסגרתו תוקן כתב האישום, הנאשם הודה במיוחס לו על פי כתב האישום המתוקן והורשע, והצדדים השמיעו טיעוניהם לעונש באופן חפשי, כאשר כל צד חפשי להסתמך על חומר ראיות מוך תיק החקירה.

7.             התובעת טוענת כי האירוע מיום 5.6.11, שבגינו הורשע הנאשם, אינו אלא חוליה בשרשרת אירועים שהחלה באירועי ה- 15.5.11.

במסגרת טיעוניה לעונש הגישה התובעת תקליטור ובו כתבה של ערוץ 2 בטלויזיה, המתעדת חלקים מתוך אירועי יום 5.6.11. בכתבה ניתן לראות את ההתפרעות הקשה המתוארת בכתב האישום, את יידוי האבנים והחפצים האחרים אל עבר כוחות הביטחון השונים, ואת הנאשם עצמו המזוהה בבירור בצילום, כאשר הוא מיידה בכוח ובמכוון, כמו רבים מן האחרים, אבנים אל עבר החיילים.

8.             התובעת מתארת את מצב הדברים אותה עת כלחימה של ממש, שבמסגרתה פעלו חיילי צה"ל והשוטרים לשם שמירה על בטחון תושבי המדינה ועל גבולותיה של המדינה, כאשר הנאשם ורבים אחרים מעמידים את אותם חיילים ושוטרים בסכנה ממשית ומוחשית, משבשים את היכולת המבצעית שלהם, ומעמידים אותם במצב בלתי אפשרי כאשר מצדו האחד של הגבול עליהם להתמודד עם אלפי אזרחים של מדינת אוייב המנסים לפרוץ בכוח את גדר הגבול, ומצדו השני של הגבול, עליהם להתמודד עם מפגינים תושבי המדינה שניצבו במקום גבוה יותר ויידו לעברם מכל הבא ליד.

9.             בהמשך, מדגישה התובעת את החומרה הרבה שבה רואה מערכת אכיפת החוק את האירועים, ומפנה אף לפסיקה בנושא הפגיעה במוסדות שלטון החוק ופגיעה בשלטון החוק.

היא מציינת במיוחד את התעוזה הרבה שבה פעלו המתפרעים, את היידוי המסיבי של אבנים וכלי משחית אחרים לעיני עשרות מצלמות, תוך גרימת סיכון רב ובהעדר מוחלט של מורא מפני החוק ומשרתיו.

10.         עוד התייחסה התובעת לחומרה הרבה שיש באופן הנפוץ  של הפרת הסדר- זריקת אבנים. היא מציינת כי זריקת אבנים אל עבר כביש או כלי רכב כפי שהדבר קורה במקרים רבים, מגבשת עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה שהעונש עליה הוא עד 20 שנות מאסר. לשיטתה, על אף שלנאשם מיוחסות עבירות שהעונש המירבי בגינן הוא 5 שנות מאסר, אין לראות את מעשיו כנופלים בחומרתם מן המעשים המגבשים עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ואף ההפך, לטענתה, הוא הנכון. לדבריה, יש לראות בחומרה רבה יותר את יידוי האבנים בהקשר בטחוני, כאשר המעשים נועדו לשבש את פעילות צה"ל שעה שגבולות המדינה נתונים בסכנה ממשית.

11.         התובעת מבקשת לראות את האירועים בהקשר הכללי של המצב במזרח התיכון לאחרונה, לרבות המתיחות וחוסר היציבות בסוריה, באופן המלמד כי אירועים מן הסוג שאירע במועדים שתוארו לעיל צפויים לשוב ולהתרחש בעתיד, ועל כן, מלבד מרכיב הגמול, יש לשלוח במסגרת גזר הדין גם מסר הרתעתי אל עבר הנאשמים ואחרים.

12.         לסיכום מבקשת התובעת לגזור על הנאשם עונש הנגזר מן העונש המירבי הקבוע בחוק, תוך התחשבות בגילו הצעיר ועברו הנקי של הנאשם, ותוך העדפת האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.